סוגיות דת ומדינה, מאופיינות בציבוריות הישראלית בהגדרת הדת והמדינה כשתי מערכות מצרניות.

תפיסה זו מקשה על יכולת ההשפעה וההפריה ההדדית. הדיון הציבורי נסוב בעיקרו על תיחום הגבולות ועל צמצום החיכוכים. במקום ללמוד זו מזו, מוצאות עצמן הדת והמדינה משני צדי המתרס.

על מנת לייצר השפעה והפרייה, יש לעבור לטרמינולוגיה של מדינה יהודית. המשמעות התרבותית של המונח 'מדינה יהודית', הוא היותה של היהדות המרכיב המרכזי בזהות הלאומית.נייר הלקמוס של היהדות היא התורה. ההיבט הריבוני והשלטוני מהווים נגזרות מעשיות למרכיב היהודי. תפיסה זו מעבירה את היהדות מעמדה של בלם ומאזן לתפקיד של מנוע צמיחה.

המעבר למושגים תרבותיים של מדינה יהודית מתאפיין במספר היבטים:

הרמת דגל במובחן מהבעת כאב: המדיניות היונקת ממונחי מדינה יהודית היא בעלת אופי של חזון, תקווה ומגמה לעולם טוב, מוסרי קדוש וטהור. במובחן מהתנהלות של הבעת כאב העוסקת בכאב ובצער.

חדשנות במובחן משמרנות: מדיניות המתייחסת לאתגרים התרבותיים והמוסרים העכשוויים, ומייצרת התייחסות רלוונטיות המבוססות על התשתית ההלכתית המקובלת. במובחן משמרנות המשמרת אך ורק מודלים קיימים.

יוזמה במובחן מתגובה: המדיניות בנויה מחזון ארוך טווח להשתתת מדינת ישראל על התורה. החזון צריך להכיל יעדים לטווח הארוך הבינוני והקצר.


השדה הפוליטי הוא שדה מרכזי במאמץ לחולל את השינוי התרבותי. חקיקה יישומית וגם ניסיונות חקיקה משני תודעה, הם כלים משמעותיים. מעבר לכך, העמדת מפלגה על בסיס הרעיון של קידום מדינה יהודית, היא בעלת פוטנציאל לאפיון ייחודי, ממגמות פוליטיות של לאומיות וימניות קלאסיים, ובעלת יכולת גיוס קהלים רבים, הדוגלים במדינה יהודית.

דיון ונקיטת עמדה ביחס לזהותה של מדינת ישראל, הוא רלוונטי ודומיננטי בשיח במדינת ישראל והוא השיח המרכזי כיום. בכל דרך פעולה פוליטית עלינו להביא בחשבון, את המרכזיות של זהותה היהודית של מדינת ישראל, וחשיבותה של התורה לעיצוב זהות זו. מדינה יהודית היא מושג מלא בתוכן חיובי : דבקות בארץ ישראל, מסירות נפש, משפחה יהודית, חינוך יהודי, מוסר יהודי, משפט התורה.

מבנה פוליטי שלא יעמיד במרכז את זהותה היהודית של המדינה במתווה של תורת ישראל, ייגרר ללאומיות וימניות קלאסיים, ללא נקודת הקיום היסודית.