שמעון פרס אכן היה אחד מאבות האומה הישראלית. ישראלית, במובן שהוא עצמו הגדיר בבחירות 96 כשהפסיד לנתניהו ואמר: "היהודים ניצחו את הישראלים". ישראלית במובחן מיהודית.

התודעה, של חלק מאנשי הדור, שפרס היה חלק ממנו, הייתה, שהם במו ידיהם יצרו אומה חדשה, מציאות חדשה. באירוע השקת מרכז החדשנות, במרכז פרס לשלום, תיאר פרס את משנתנו ביחס לתקומה הלאומית כך: "מדינת ישראל אינה נס, היא פרי חזון, היא משאת נפשו של עם קטן בשטח, לבנות מדינה גדולה ברוחה....יצרנו בראשית חדשה".

המעשה הציוני, הופקע מהאמירה האלוקית שפיעמה בו- הישראלים יצרו את עצמם, הם בראו עולם חדש ואומה חדשה. בתפיסתם הם יצרו יש מאין, ממש כמו מעשה בראשית. חלום הדורות של היהודים על גאולה, קיבוץ גליות, סנהדרין, מלכות, מקדש, ונבואה- תיקון עולם במלכות שד-י, התחלף בתודעה של ישראלי חדש, יוצר ובונה, שפניו אל תיקון עולם במלכותו.

התודעה הזאת, של יצירת מציאות, חילחלה לכל הפעולות העתידיות. ממנה נבעו, הדאגה העצמית לקיום של המפעל הציוני, לביטחון, לכלכלה, לקליטה, לרווחה ולתעשיה. הכוח העצום של היצירה והאחריות העצמית הניב תוצאות 'מדליקות', הצלחות ללא אח ורע, ומדינת ישראל אכן הפכה לכאורה, לנס אנושי. אולם, התודעה הזו הלכה צעד נוסף, אם בראנו אומה חדשה ומדינה נוכל גם לברוא שלום. ופה החלה התודעה להיסדק, אל מול החזון האנושי, עמדה המציאות העיקשת. שנים של מאמץ לשלום, לא נשאו פרי. התברר שהחזון הפך לחלום. ממציאות של בוראי עולם, הפכו אותם מנהיגים, ליוצרים של תוהו ובוהו.

ופה כבר הגיע תורה של הקומה הבאה, בלשונו של פרס "היהודית שניצחה את הישראלית", מי שהבין שמדינת ישראל היא אכן פרי חזון, אבל חזון אלוקי, מי שהתבונן שהכוח שניתן למקימי המדינה לא היה כוח של יצירת יש מאין, אלא יש מיש, מי שהשכיל להבין שהם היו נבחרי ההנהגה האלוקית להגשים את החזון האלוקי של שיבת עם ישראל לארצו, התבונן בחזון האנושי של שלום הקרוי 'הסכמי אוסלו', והבין שהוא איננו עולה בקנה אחד עם החזון האלוקי. הוא הבין שהמציאות הפעם לא תהיה קשובה כיון שה'חזון' הוא שרירות הלב ותו לא, ועמד בראש המתנגדים למימוש החלום האנושי.


החלום האנושי הישראלי ממשיך להתקיים, הוא מוצג מעל כל במה בדמותו של העתיד הישראלי המקווה: ' Start up nation' שיוון ורב תרבותיות, חברה ישראלית שהאתוס שלה אזרחי ולא לאומי. אל מל החלום האנושי, עומד החזון האלוקי, גאולה, סנהדרין, מלוכה, מקדש ונבואה. מי שחפץ לתקן עולם במלכות שד-י, מי שנושא תפילה ליום שבו יהיה "ה' אלוקי ישראל מלך", צריך ללמוד מהישראלים החדשים כדוגמת פרס: לעבוד במרץ ובתחכום, ללא לאות, באופטימיות, בשמחה, בעוז, בדיפלומטיה, בחשיבה בין לאומית, בהעמדת חזון מלהיב, אבל בשונה מהשלב הישראלי הראשון של פרס, לעלות קומה ולהעמיד את האנושי לרשות החזון האלוקי, להיות קשוב לאלוקי ולהעצים ולהתעצם מכך. והיה ה' למלך על כל הארץ .