top of page
Books

הדרך למהפכת המשפט

הדרך למהפכת הצדקה והמשפט – תגובה לריאיון עם הפרופ' מנחם רקובר

עולם קטן

בי"ג באלול תש"ח התקיים טקס הפתיחה של בית המשפט העליון. הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרבנים הראשיים לישראל, לא השתתפו בטקס. "אנו הרבנים הראשיים, לא השתתפנו... בפתיחת בית הדין הגבוה, לא מפאת סיבה כלשהיא אלא מפני טעמים פרנציפיוניים", אמר הרב הרצוג בדברים שנשא לפני משפטנים. זו הייתה הבעת מחאה וכאב על שמדינת ישראל לא אימצה את תורת ישראל כבסיס למערכת המשפט שלה. את חלומו למציאות אחרת תיאר הרב הרצוג בהרצאה שנשא בוועידת המזרחי: "בחלומנו... ממשלת ישראל הזמנית נפגשת עם הרבנות הראשית לארץ ישראל... ואומרת לה: רבותינו תקנונו בעצה טובה על פי התורה", והוא מסיים: "אבל מה היה? איך התפתחו הדברים?... התורה נשכחה... ירשה שפחה גבירתה".

הסיבה המרכזית לביסוס מערכת המשפט של מדינת ישראל על תרבות זרה נבעה מחוסר קבלת הנהגת התנועה הציונית את תרבות התורה ואף מדחייתה אותה. בליל יום העצמאות התשכ"ז, כשלושה שבועות לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, נשא הרב צבי יהודה קוק דברים: "יש במדינת ישראל דברים מכאיבים, שיש בהם חילול ה' מרובה... מערכת המשפט במדינה, המשתמשת בחוק הרומאי העותמני והבריטי... ואלו במשפט ישראל האמיתי, בחושן משפט, לא נסמכו ולא מסכימים".

במקביל לסיבות הללו לאי-קבלת משפט התורה, גם עולם התורה עורך חשבון נפש פנימי על אי-מוכנותו לאתגר המשפטי של מדינה יהודית: "אלמלי זכינו, הייתה היהדות הנאמנה, ראשיה רבניה וגדוליה, מכינים עוד לפני שנים רבות ספר חוקים למדינת ישראל... אבל מכיוון שהיינו קטני ביטחון, קפצה עלינו מדינת ישראל, בלי הכנה ראויה לשמה, בכל הנוגע לחוקי המדינה האזרחיים והפליליים", כתב הרב מאיר בר אילן.

ההבנה כי מערכות המדינה יושתתו על משפט זר הובילה לתסיסה בקרב יראי ה'. על מנת ליצור חיבור בין חלקי העם ולאפשר נציגות לאומית מוסכמת לקבלת הריבונות היהודית, מושגת פשרה מסוימת, והוחלט שבנוגע ל'מעמד האישי' יהיה דין התורה הריבון המשפטי. למרות הפשרה, שעמדה בבסיס ההסכמה הלאומית ואפשרה את איחוד השורות בעם היהודי, מכרסם הממסד המשפטי בעקביות בריבונות השיפוטית של התורה. משפט התורה מוצא עצמו מסורס תחת שלטון יהודי. הריבונית המשפטית, שהיא הבסיס לפיתוח מערכת משפט יעילה ורלוונטית, נלקחת ממערכת המשפט של התורה.

למרות עבודת ההנגשה המצוינת של מפעל המשפט העברי וסדרת ספרי 'חוק לישראל' של הפרופ' רקובר, ולמרות חקיקת 'חוק יסודות המשפט', המפנה את השופטים אל המשפט העברי, לא התחולל שינוי מהותי במעמד משפט התורה. חשיפת עולם הערכים של התורה ויצירת סולם ערכים הנובע ממנה יכולים לשמש תשתית לשינוי
מה בעצם חשוב כל כך במשפט הישראלי של התורה? מהו ההבדל העקרוני בינו ובין המשפט הנוהג במדינת ישראל? ומה אפוא עלינו לעשות כדי לחדשו?

שיטת המשפט הנוהגת כיום במדינת ישראל מבוססת על עקרון היות המשפט יצירה אזרחית חילונית היונקת מהתרבות האנושית המשתנה. לעומתה המשפט הישראלי הנובע מהתורה שבכתב ושבעל פה הוא אלוקי ומבוסס על עקרונות נצח ועל ערכים מוחלטים. השוני המהותי הזה הוא אחת הסיבות לניכור בין המשפט הנוהג במדינת ישראל ובין משפט התורה.

עולם המשפט במדינת ישראל תופס את משפט התורה כקונסטרוקציה משפטית מיושנת שאינה נובעת מערכים מתקדמים, ולכן הוא מתעלם ממנו או משתמש במשפט התורה כדי לקדם ערכים הזרים לו. כדי לקדם את השבת משפט התורה לישראל ולחולל את 'מהפכת הצדקה והמשפט', עלינו לחשוף את מערכת הערכים של התורה העומדת ביסוד ההלכות, הדינים והמדיניות. פיתוח הפילוסופיה המשפטית של התורה מתוך מפגש עם מערכת המשפט הנוכחית יגלה את ערכיה המאירים של התורה, המנהלים את החיים ומקיימים את מסגרותיהם באמת ובשלום בצורה טובה בהרבה מכל שיטה אחרת.

ניתן דוגמה לדברים מתחום הפילוסופיה המשפטית של המשפחה.

לפני כ-25 שנה, ב'בג"ץ בבלי', גרע השופט אהרן ברק את דיני הממונות בין בני זוג מהדין האישי, הנידון על פי התורה, והעבירם לדין האזרחי. מדובר לדבריו בחקיקה שיפוטית שנולדה בבית המשפט, המגדירה את הנישואים כשותפות ממונית. מטרתו המוצהרת של ברק הייתה: "להגשים מטרה חברתית... לצדק חברתי." בג"ץ גם הרשה לעצמו לפסוק בניגוד ל'חוק יחסי ממון תשל"ג', כדי לקדם את תפיסתו הערכית. התפיסה הליברלית של בג"ץ רוקנה מתוכן את הנישואים, שכן על פיה אין משמעות לנישואים באשר לחיי האישות, מכיוון שיחסי אישות נשארים תמיד אחת מזכויות היסוד של האדם, נשוי ורווק כאחד. לשיטה זו אין להעלות על הדעת כל מחויבות שהיא לחיי אישות, כי אם חירות מוחלטת ותמידית. עד כדי כך, שהמשפט הנוכחי מגדיר כאונס מעשה אישות בין איש לאשתו שהתחיל ברצון ונגמר שלא ברצון. ממילא, על כורחך אתה מגדיר את החתונה כשותפות ממונית, שכל הגדרתה היא ארצית וזמנית וניתנת לפירוק. הגדרות אלו אינן 'תוצרת כחול לבן'; חלק ניכר מהפילוסופיה המשפטית ומהפסיקה שבעקבותיה מיובא ממדינות זרות ומתורגם לעברית, אף שבמדינות המקור כבר הוכח הכישלון של המודלים הללו.

לתורה יש הגדרה ערכית שונה לחלוטין למשפחה. המחויבות התורנית הבסיסית הנוצרת בחתונה היא לחיות חיי אישות כדרך כל הארץ. השעבוד הזה איננו רק בין בני הזוג אלא גם מול הקב"ה – שעבוד להוליד את הדור הבא בישראל, להיות שותפים בבניין השכינה. זוהי ברית מהותית של נצח ומצווה, וממילא היא מתקיימת ומולידה. בתנ"ך שינוי הרצון במהלך מעשה אישות הוא מניפולציה, כמו זו שעשתה דלילה, שאילצה את שמשון בדרך זו לגלות לה במה כוחו גדול. במשפט התורה חתונה אינה מפקיעה את הבעלות של בני הזוג על נכסיהם, היא אינה שותפות ממונית אלא דבר שבקדושה.

למרות עבודת ההנגשה המצוינת של מפעל המשפט העברי וסדרת ספרי 'חוק לישראל' של הפרופ' רקובר, ולמרות חקיקת 'חוק יסודות המשפט', המפנה את השופטים אל המשפט העברי, לא התחולל שינוי מהותי במעמד משפט התורה בפסקי בתי המשפט בישראל. החקיקה רוקנה מתוכן על ידי בג"ץ, שלא פירשה כחקיקה מחייבת, וההנגשה לא הצליחה לשנות את הניכור הערכי.

הזירה הערכית היא זירת ההתרחשות. חשיפת עולם הערכים של התורה ויצירת סולם ערכים הנובע ממנה יכולים לשמש תשתית לשינוי.

יצירת פילוסופיה משפטית מפותחת היא תפקידו של עולם התורה. פיתוח הסוגיות הלמדניות לכדי פילוסופיה משפטית הוא מיזם רחב. עולם התורה מונה כיום אלפי לומדי תורה מסורים וכישרוניים, והפניית משאביהם הרוחניים והאינטלקטואליים לחשיפת עולם הערכים של התורה וניסוחו לכדי פילוסופיה משפטית ותרבותית הם יעד בר השגה
כדי להצליח לשנות יש לנקוט שלושה צירי פעולה: פיתוח פילוסופיה משפטית, קבלת ריבונות משפטית ומאבק תרבותי.

המאבק התרבותי יתקיים בשדה הפוליטי; השתתת מערכת המשפט במדינת ישראל על התורה היא חזון שאנו צריכים לחתור אליו כיעד פוליטי, אבל הוא יתפתח כנראה רק לאחר קיומם של שני השלבים הראשונים.

יצירת פילוסופיה משפטית מפותחת היא תפקידו של עולם התורה. פיתוח הסוגיות הלמדניות לכדי פילוסופיה משפטית הוא מיזם רחב. עולם התורה מונה כיום אלפי לומדי תורה מסורים וכישרוניים, והפניית המשאבים הרוחניים והאינטלקטואליים לחשיפת עולם הערכים של התורה וניסוחו לכדי פילוסופיה משפטית ותרבותית הם יעד בר השגה. מדינת ישראל צמאה לרוח של קודש שתנחה אותה.

'ריבונות משפטית' של מערכת בתי הדין של הרבנות הראשית היא שלב ביניים בדרך להשתתת כל מערכת המשפט על התורה. מאבק זה הוא בזירת בתי הדין. רק קיומה של מערכת משפט ריבונית יפתח פסקי דין, תקדימים ומחקרים שיוכלו לשמש זירה לפיתוח מערכת משפט רלוונטית. האחריות בתחום הזה היא על בתי הדין, ועליהם לתבוע את הריבונית השיפוטית שלהם. הציבור צריך לתמוך בהם, ועל הדרג הפוליטי לאפשר להם זירת פעולה חוקית.

אנשי כנסת הגדולה תיקנו את ברכת השבת המשפט לאחר ברכת קיבוץ גלויות. משנתקיימה בנו, בחסדי ה', ברכת קיבוץ גלויות, עלינו לרתום עצמנו להשבת המשפט.

קריסת הסדרים התרבותיים הנוכחיים, כפי שהתבטאה בברקזיט בבריטניה ובבחירת טראמפ בארצות הברית, מלמדת שהעולם המערבי מתחיל לחוש את הכישלון של התרבות הקיימת בסידור החיים. העולם הפוסט-מודרני, המיואש מהאדם ואינו מכיר את אלוקיו, מחכה לבשורה אלוקית אמתית שתוביל את החיים בהצלחה; העולם כולו מחכה לאור של משפט התורה.

bottom of page